יש איזה מסע שאדם עובר
הוא מת וקם לתחייה
ומתחיל הכל מחדש
כמו ללמוד ללכת וללמוד לדבר
כמו ללמוד לבקש וללמוד לסרב
המסע לא נגמר, לפעמים רק רוצה שיגמר
לצאת ממנו, לא להיות בו יותר
לפעמים לקחת בו חלק ושלא יגמר לעולם
אני לא רוצה לדעת שזה מסע
אני לא רוצה להרגיש את המסע
אני רוצה להיות עיוור
לעשות הכל, לנשום הכל
לחיות את כל מה שעובר דרכי
להיות טיפש אבל לא מטומטם
ללקחת הכל אבל לא לספוג שום דבר
להוציא את מה שיש להיות רק רצון
רק רצון שבכל רגע משנה את עצמו
מקבל ונותן וממצא את עצמו עד הסוף
אני רוצה שהשרירים שלי בגוף ירצו את אותו דבר
אני רוצה שהעצמות שלי בגוף יהיה בלתי שבירות
אני רוצה שהלב שלי יפעם בכל רגע
שיהיה הנפח הכי גדול והכי בולט בגוף שלי
שהיה החלק שהכי מאפיין אותי ומזיז אותי
מדבר לדבר מלבחור ולהיבחר ע"י הלב שלי
להרגיש את הרגעים שהוא נבחר
להרגיש את הרגעים שהוא בוחר
להרגיש כל רגע שהחיים שלי
הם הלב שלי, הכותב כל רגע את מה שעובר עלי
שכל נשימה, כל פעימה היא היסטוריה
שלא חוזרת על עצמה, והוא יודע מה שהוא עושה
כי הוא פועם ללא הפסקה
גם שאני עוצם עיניים, גם שאני לא בודק
הוא פועם בואתה פעימה לפעמים מהיר ולפעמים איטי
לפעמים בולט יותר ומתופף את כל הגוף,
מתופף דרך הכסא וגם מפעים השולחן וקלידי המחשב
בכל רגע הוא יודע מה הוא עושה
שאני לא צריך לשאול שאלות
מה לבחור, מה לומר מה לסמן
הוא יודע, הוא מוציא הכל כמו נהר בלכ רגע
אני רק צריך להיות כאן, איפה שהלב הוא המרכז
והדבר הכי בולט, ללא עוררין ללא שליטה
הוא פעימה שלא ניתנת לעצירה
ושהיא נעצרת אז אני כבר לא כאן
וכשהיא תעצר, שהוא יעצר
אז אני כבר לא ארצה יותר להיות בלעדיו
כך אני רוצה לחיות משנייה לשנייה
מפעימה לפעימה, לא יותר ולא אחרת
אני רוצה לחיות עם הלב ולא להאמין שיש משהו אחר יותר טוב
אני רוצה שהוא יפעם כל כך חזק, שיפמפם דרך הורידים
דרך החיבורים של הזרועות וייתן לחוש שזה מה שאני
אני לא אשאל שאלות, ואני אוציא את הנהר שזורם
בזכות הלב הפועם שלי
מי שיכיר אותי, מי שיגע בי מי שיסכל עלי
מי שידבר אלי , יראה את תנועתי, את מילותי
מי שיסתכל על הבחירות שלי
יקשר מיד, ירגיש ויראה שהוא או היא
כמעט וקורה ישר מגע עם איפה שנמצא אני,
אה לא אני, הלב שלי.
פעם היה נדמה לי שהוא בכל מקום
אצל אדם אחר, אצל אהבה אחרת
מקום אחר, בתוכנית אחרת, ובאיזה מסע אחר
שאולי אני צריך לעבור, לחוות או שיהיה לי
אך ערב אחד במקרה התבהר לי
שהוא נמצא כאן, קרוב לי ללב
הוא נמצא כאן, כי הוא ישר, כנה ואמין
הוא חם, רחב, פרטי שלי, תמיד איתי
ולא עוזב לעולם, כשהו פועם אני הכי שמח
בעולם.
רק שאלה קטנה חסרה לי
למה לפעמים אני לא יודע שהוא שם
למה לפעמים אני מחפש אותו במקומות אחרים
למה לפעמים הוא כואב מעלה דקירה
למה לפעמים לא יוצאות לי המילים
למה לפעמים משטלטת לי המחשבה
למה דבר כל אמין נעלם ומתחבא מאחורי סיפורים
למה למה למה
למה ברגע אחד הכל משתנה
וזה נראה שכלום לא קרה
אבל הינה שוב תגיע הקרה
הקיפאון, הדריכות, המוכנות למלחמה
למה הלב לא נשאר גם שבוער
גם כשסכנה, גם במבוכה וגם בחשכה
למה הלב זקוק לזמן מיוחד
ומקום מיוחד להיות ולהיווכח
למה צריך משאלות ובקשות
למה צריך כל כך הרבה מלמחמות
כדי להנות מדבר שהוא כל רגע נמצא
שיש לו מילים, שיש לו חום
שיש לו מגע ויש לו מקום
יש לו מלא מקום בתוכו
אז לפעמים הוא מתנהג סגור
למה לפעמים הוא מתנהג שהוא לא נמצא
למה לפעמים הוא מתנהג שהוא לא מתאים
ושזאת לא ההגדרה הנכונה
למה הלב לא מפוקח ומבין
שבלעדיו למחשבה אין כל סיבה להתקיים
בלעדיו, שהוא מפסיק פעימה
שום דבר אינו מוחשי, אינו מורגש
ולא עובר דרך הצינורות
אז למה אני צריך מה שלא עובר דרך הצנורות
בשביל אני צריך מה שלא לוקח חלק מהלב שלי
בשביל אני צריך להילחם בשביל מה שהלב שלי
לא פועם עבורו
כנראה ולפעמים זה נראה
שהוא פועם על דבר מאוד ספציפי
הוא לא מגיב לכל כך הרבה דברים
שלפעמים זה מעלה שאלות ותהיות
האם באמת להיות כל כך אטום
ואז זה מכה בי...
אני פה בשביל לחיות ולא בשביל לתעד
אולי הלב שלי חכם ממני,
ומתבייט על מה ששייך ללוחם שלי
על מה שייך לנשימה שלי
כמעט נדמה שהוא סופר אותן
אחת אחרי השנייה
והוא דואג... הוא לוחם
המלחמה של הלב
שהוא נחלם על כל נשימה שלו
על כל תנועה שלו
על כל פעימה שלו
ולהיות המרכזי והבולט
ויש לו כוונה ויש לו מטרה
ואין רגע שהוא נלחם עליה
ועושה חיים קשים לכל מה
שמתנגד למשימה שלו
להתרכך ולהכניס לתוכו אהבה
;){kind=link}